ידעתי שאני לא צריך לשקר לבתי
ידעתי שאני לא צריך לשקר לבתי

וִידֵאוֹ: ידעתי שאני לא צריך לשקר לבתי

וִידֵאוֹ: ידעתי שאני לא צריך לשקר לבתי
וִידֵאוֹ: אומרים שהיה פה: 1998-1999 2024, מרץ
Anonim

זה כזה פשוט. אתה לא יכול לשקר לילדים שלך. אֵיִ פַּעַם. אם בנך חושב שהוא לבוש לתשע, אבל אתה יודע שהוא נראה נורא, אתה לא צריך לשקר כשהוא שואל את דעתך. אם הבת שלך שואלת אם בגדת או אי פעם גנבת, אתה לא צריך לשקר כדי להגן על התדמית שלך. יש מיליון סיבות שאנחנו ממציאים סיפורים לילדים שלנו - גם בוטים וגם כאלה שאנחנו משקרים בהשמטה - אך נראה כי אף אחת מהסיבות הללו לא מנצחת בטווח הארוך. למעשה, הם פשוט מערערים את הרגע המלמד. אז כשאני רופא הילדים וההורים מבקשים את עצתי, זה מה שאני אומר להם:

אל תשקר.

אל תשקר, כי אם אתה עושה זאת, אתה צבוע כשאתה מבקש מילדיך להיות כנים איתך.

אל תשקר, כי הילדים שלך תמיד יעשו כמו שאתה עושה - לא כמו שאתה אומר. ואתה לא רוצה לתת דוגמא לכך ששקר זה בסדר.

ובסופו של דבר, אל תשקר, כי תמיד תצטרך לזכור מה אמרת. מה שלא. אז תתפסו. וברגע שאתה נתפס, איבדת את אמון ילדך לנצח.

קשורים: כששניים שוכבים

זה מה שאני אומר לכולם, ומה שאני מאמין עמוק בליבה שלי. אבל לפעמים אני מתפתה להיות השקרן הגדול מכולם.

אתה מבין, קל לומר לאנשים מה לעשות. אבל לעשות את זה בעצמך זו חיה אחרת לגמרי. החיים הם אף פעם לא שחור-לבן כמו שהיינו רוצים שיהיו. זהו הגיחה האחרונה שלי לאזור האפור.

בתי עומדת לחגוג את יום הולדתה התשיעי. היא לא ילדה תובענית לכל הפחות, לא מפונקת או אנוכית או זכאית, אבל יום ההולדת שלה הוא היום המיוחד בשנה שבו היא הופכת למרכז היקום שלה. היא רק רוצה שיום אחד יהיה עליה.

אז היום הוא בעצם כל הריטואל שהקמנו: מאני-פדי, טיול בחנות הצעצועים וארוחת ערב מיוחדת. זה באמת על זמן משפחתי, וברוב שעות הערות האלה זה זמן איתי. ובכל רגע עכשיו היא תבקש ממני לחשוף את התוכנית שלי להיום.

חדר אמבטיה לקקי פעוט
חדר אמבטיה לקקי פעוט

מעולם לא ידעתי שהקקי של ילדיי יגרום לי לחרדה כה רבה

BURST מברשות שיניים לילדים
BURST מברשות שיניים לילדים

מברשת השיניים הסונית החדשה של BURSTkids הייתה המפתח להצלת שיני ילדיי

השנה ידעתי שאצטרך לעשות טיול לעבודה סביב יום הולדתה של בתי. כשצמד ספרים יוצא באביב וצוות הוצאה לאור מדהים מאחוריי, אני צובט בעצמי, בידיעה שמכונת השיווק כבר בתנועה. ידעתי שאצטרך לנסוע כמה ימים, והייתי בטוח - באותו אופן שחוק מרפי בטוח - שאבקש לנסוע ביום ההולדת של בתי. כמובן, צדקתי. ולא יכולתי לעשות דבר מסודר בעניין.

התקשרו אלי בקשר לטיול לפני שבועיים. הכרטיס הוזמן בשבוע שעבר. בדיוק קיבלתי את אישור המלון ואני יודע את לוח הזמנים לפגישות באותו יום. הדבר היחיד שעוד לא קיבלתי הוא השאלה המוארת שלה, "אז אמא, מה נעשה ביום הולדת שלי?"

קשורים: לזרוק את מסיבת יום ההולדת של הילד האולטימטיבי

היום הגדול עדיין חופשה של שלושה שבועות, ויש לי את הילד שישכב שעות במיטה בלילה לחשוב ולדאוג ולעבד את כל מה שבעולמה. אם אגיד לה עכשיו, מבלי להתבקש, אני יודע היטב שהיא תאכל שעתיים-שלוש של זמן שינה יקר מספר לילות ברציפות, בוהה בתקרה ובמגורים, מדי פעם דמעה מטפטפת על לחיה. אז לא אמרתי כלום - כבר התחלתי לשקר במחדל.

וכשהיא סוף סוף שואלת אם אני אלך ביום ההולדת שלה, מה אני עושה אז? האם עדיף להמשיך בתצוגה ולחסוך ממנה שלושה שבועות של עצב מיותר? לא, אני צריך להיות כנה. היו תמיד כנים. אני אגיד לה שאבא ואחיה עדיין כאן, אבל לא אכפת לה כי הטקס שלה יהיה על מטוס לניו יורק. בין עכשיו לעת כשאני עוזב, היא תרצה לקיים הרבה שיחות במכונית, אחרי שהאורות שלה כבו בלילה, בשירותים (לא בטוח איך זה התפתח, אבל השירותים הם האתר של הלב הכי טוב - שיחות קשות בביתנו) וכאשר יום ההולדת שלה יסתובב, ננתח את המצב מכל זווית אפשרית. כנות נראית אכזרית משהו.

כהורים אנו הופכים לאדונים ברציונליזציה. אולי אני לא אומר לה. אולי אני מספר שקר לבן קטן אבל חוסך ממנה את הלילות החרדיים וחסרי השינה ונותן לה ליהנות מהציפייה ליום המיוחד שלה. אולי אני מחכה ליום שלפני ואז אני מעייף אותה עליה כאילו זה עתה הוקפץ אלי. זה באמת הדבר האדיב יותר לעשות … אלא שזה לא ישר. וזה לא ממש משנה כי בכל שנייה שהיא תשאל. הורות מלאה בסיבות המצדיקות החלטות - במיוחד החלטות רעות שיש להן השפעה ארוכת טווח גדולה יותר ממה שאנחנו מבינים בלהט הרגע.

אז אני הולך לתרגל את מה שאני מטיף, שקל לומר יותר מאשר לעשות זאת (פשוט תשאל מתישהו את רופא הילדים שלך). אני מעמידה את אמא הסימפטית ועוסקת באופן מלא באמא ברגע הניתנת ללמד. אני עושה את זה מאותה סיבה שאני מאמין שילדים אמורים לנצח ולהפסיד במשחקי כדורגל בגיל 6 ובאותה סיבה שאני חושב שהם לא צריכים לקבל גביעים רק בשביל להופיע. אני עושה את זה מכיוון שהורות יתר היא קלה יותר (אך בדרך כלל לא טובה יותר) מאשר הורות פחותה באותה דרך שאמירת "כן" קלה יותר (אך בדרך כלל לא טובה יותר) מאשר אמירת "לא". כשאנחנו מרחפים כמו מסוקים ונעתרים לילדים שלנו, אנחנו לא צריכים להסביר כלום; כשאנחנו נותנים להם לטעום מהחיים האמיתיים או להציב גבולות, יש יותר עבודה לכולם, אבל יש גם שיעורי חיים טובים יותר.

כמובן שהיא שאלה, בדיוק בצורה הנוצצת שציפיתי לה לגמרי. "אמא, חשבתי על יום ההולדת שלי," היא התחילה, ומשם עקבה אחר תוכנית פעילויות עבור שנינו בלבד, הסתפקנו בארוחת ערב במסעדה המקומית האהובה עליה, וכן, אפילו הבנים יכלו להגיע. כשסיפרתי לה על הטיול היא פרצה בבכי ומאז יש לנו כמה פגישות ארוכות בשירותים. הזלתי גם כמה דמעות. אבל כשיצאתי מהבית בבוקר לפני יום הולדתה, היא הייתה החיבוק האחרון שלי מחוץ לדלת, והיא לחשה, "אני בסדר, אמא. ואתה קח אותם."

שקר הוא הדרך הקלה. בשבילך, וגם עבור הילדים שלך. אל תשכח את זה. זה לא מאפשר להם להתכנס או לצמוח. בין אם הם שואלים אם אתה הולך להיות ליום הולדת או אם תמיד רצית ללכת לבית הספר, או אם עשית דברים טיפשים כאשר אתה נער … השאלה לא משנה. אבל התשובה בהחלט כן.

מוּמלָץ: