למה אנחנו לא צריכים לסגור סיפורים על שוטרים טובים
למה אנחנו לא צריכים לסגור סיפורים על שוטרים טובים

וִידֵאוֹ: למה אנחנו לא צריכים לסגור סיפורים על שוטרים טובים

וִידֵאוֹ: למה אנחנו לא צריכים לסגור סיפורים על שוטרים טובים
וִידֵאוֹ: 2D Musical - הסרט 2024, מרץ
Anonim

כשגדלתי היה לאבי שיער ארוך וזקן מקושקש שהסתיר את החסד בפניו. בגובה 6 מטר, הוא היה מראה אדיר. אני זוכר שהתביישתי מדי פעם כשהוא היה מגיע לאירועים בבית הספר, והורים אחרים שלא הכירו אותו היו מסתכלים עליו כאילו הוא איום. הדבר היחיד שבדרך כלל שמר על מבוכה זו היה הידיעה הבלתי מעורערת שהוא למעשה אחד הבחורים הטובים.

באותם ימי שיער ארוכים וזקן מקושקש, אבי עבד כשוטר סמוי. במהלך 25 שנות הקריירה שלו, הוא גם עשה סיבובים עם יחידת K9 ועל אופניים. השנים האחרונות שלו, מאז שלמדתי בתיכון ועד למועד פרישתו, הוא היה בלש רצח. אני זוכר שניגשתי למשרדו פעם אחת וראיתי חדר עם קירות העשויים כולו לוחות מחיקה יבשים. היו שמות, מהרצפה עד התקרה, בכל מקום פנוי. שאלתי אותו על השמות האלה, והוא אמר לי שהם מקרי רצח - כולם לא פתורים או שעדיין לא עד כדי הרשעה. אני יודע שהיו שמות על הקירות שעדיין רודפים אותו עד היום.

אחרי שפרש, אבי חזר ישר לעבוד עבור העיר שהוא אוהב. הוא מנהל כעת את אחד הכלא ועדיין נחשב לאחד הבחורים הטובים-מכובדים ובאמת כוונות טובות בכל מה שהוא עושה.

קשורים: זה להיות שחור באמריקה

תמונה
תמונה

תמיד הייתי גאה בו. אבל כשהתבגרתי, ידעתי תמיד שחייו נמצאים בסכנה לנצח. זה הודגש בעיקר בשל העובדה שדודי, אחי אבי, נפצע קשה במהלך תפקידו בשנות ה -80. הוא גייס חסימת דרכים כאשר אדם נדרס על ידי מי שהודה מאוחר יותר שכל מטרתו הייתה "להוציא שוטר". דודי נפטר כשהייתי בן שנתיים והשאיר אחריו בת בת 6 ובן בן שנתיים שמשמש כיום כשוטר באותה עיר ששני אבותינו ענדו עליהם.

אני חייב להודות שהמתחים סביב #BlackLivesMatter בשנה האחרונה, במיוחד, היו לי על קצה. הסיפורים שמטרתם לדמוניזציה של כל השוטרים, הדיווחים על "פעילים" המחפשים בכוונה שוטרים להרוג (וכאלה שחוגגים בבתי חולים בגלל אותם מקרי מוות), כמו גם האקלים המשתנה שגרם לסכנת חיים רבים יותר של קצינים גרם לי להיות עצבני, עצוב וכן … כועס.

באקלים הנוכחי שלנו, העמידה נגד שוטרים וכיבוד חייהם והקרבתם הפכה להיות בגדר גזענות.

אני נקרע כי כמי שהוא בדרך כלל ליברל לב מדמם, אני מזדהה עם המסר של #BlackLivesMatter. אני יודע שיש פער גזעי מערכתי במדינה שצריך לטפל בה, ושיש הטיות מודעות ולא מודעות שמשחקות חלק במספר הבלתי פרופורציונלי של גברים ונשים שחורים שמתים כתוצאה מעימותים שוטרים - שמיעוטים. נעצרים, הורשעים וגוזרים עונשים חמורים בהרבה מכפי שעמיתיהם הלבנים ניתנים בגין אותם פשעים. אני יודע שצריך לטפל בסוגיות האלה, וכי היו קומץ שוטרים שקיבלו כמה החלטות מחרידות ומחרידות שהביאו לאובדן חיים שמעולם לא היה צריך לקבל.

אבל אני יודע גם מניסיון שגם שוטרים טובים מתים. כל שבוע במדינה הזו. ואני יודע שגם החיים שלהם, הסיפורים שלהם, חשובים.

תמונה
תמונה

אז כשסטיבן הילדאת ג'וניור, גבר שחור המתגורר בטוסון, אריזונה, כתב פוסט ויראלי בפייסבוק בשבוע שעבר, הייתי אסיר תודה. הפוסט היה על המפגש שלו עם שני שוטרים שמשכו אותו בזמן שנשא נשק מוסתר.

התרעת ספוילר: כולם הלכו משם בבטחה.

הילדרת כתב כדי לספק את נקודת המבט שלו כפי שעושה איש שחור של השוטרים הטובים בסך הכל, כמו גם כדי לחלוק את דעתו לגבי האחריות הכפולה שיש לכל אזרח להבטיח שפגישות אלה יסתיימו בשלום.

החלק האהוב עלי על מה שהוא כתב?

"גם שוטרים הם אנשים. הרבה ובגדול, רובם אנשים טובים והם לא רוצים להשיג אותך."

הייתי אסיר תודה לא רק על הקול והפרספקטיבה שלו בנושא שנוגע לי קרוב כל כך לבית, אלא גם על האומץ שלו באומרו מה שהרבה אנשים פחדו לומר. מכיוון שבאקלים הנוכחי שלנו, התייצבות לשוטרים וכיבוד חייהם והקרבתם הפכה להיות בגדר גזענות.

כמובן, לא כולם היו מרוצים מהמסר שלו. אפילו כאיש שחור בעצמו, הוא הוזל כמי שמקטין את חייהם האבודים של גברים שחורים שנורו ונהרגו שלא בצדק על ידי קצינים. הוא נאלץ לשבור את חוקיות הקצינים המבקשים את נשקו במהלך עצירת תנועה (ולהגן מדוע הוא כה מוכן לציית). הוא התמודד עם האירוניה של מספר גדל והולך של תומכי #BlackLivesMatter לבנים שמנסים להכתיב כיצד עליו, כאיש שחור, להציג את חוויותיו ודעותיו. ואפילו הואשמו שהוא המציא את כל הסיפור, למרות העובדה שהקצינים והמחלקה המעורבים עמדו בגרסתו לאירועים.

מכיוון שלחלקם קל יותר להאמין שהאיש השחור הזה הוא שקרן מאשר שקולו, דעתו וניסיונו פשוט היו יכולים להיות שונים ממה שנראה כנרטיב הפופולרי יותר: שוטרים הם גזענים שמחים על טריגר.

בעוד שכולם מכירים את שמותיהם וסיפוריהם של אותם גברים שמתו שלא בצדק בידי שוטרים גרועים, רובנו לא יכולנו לקרוא לקצינים בעיירות מולדתנו שמתו במסגרת תפקידם.

התגובה האחרונה שלו לאלה שהפציצו אותו בשנאה בימים שחלק את סיפורו שווה לקרוא. זה מדבר על הקיצוניות שהוא היה עדה באופן אישי בימים האחרונים, וכיצד הקצנה זו מסיחה את הדעת מהמטרה שנועדה במקור על ידי # BlackLivesMatter, איך היא עשויה אפילו להעניק סביבה מסוכנת יותר לכל המעורבים.

ושוב, אני אסיר תודה.

אני יודע שחיים שחורים חשובים. אני תומך בזה. לא תקבל ממני שום ויכוח כשמדובר במאבק למען צדק נגד אותם גברים כחולים שעשו שימוש לרעה כל כך בכוחם.

אבל היכן שהמסר מאבד אותי הוא כאשר כמה תומכים ב- #BlackLivesMatter מנסים לסגור סיפורים על יחסי גומלין חיוביים עם קצינים. או כשאני נשען לאחור ומבין שבעוד שכולם מכירים את השמות והסיפורים של אותם גברים שמתו שלא בצדק בידי שוטרים גרועים, רובנו לא יכולנו לקרוא לקצינים בעיירות מולדתנו שמתו בשורה של חוֹבָה. כמה מאיתנו מכירים את סיפוריהם של אותם גברים ונשים שמתו שלא בצדק בזמן שניסו לשרת ולהגן מקומית, שלא לדבר על ברמה לאומית? החיים שלהם, הסיפורים שלהם, גם הם חשובים. אבל נראה שאיש לא זוכר אותם. נראה שאיש אינו רוצה להכיר בהקרבתם. לאף אחד לא אכפת.

קשורים: שוטר עושה מחווה מדהימה לבוגרי התיכון

המסר הזה חשוב לי, ולא בגלל שאני גזען או חירש טון או בגלל שלא אכפת לי מחיים שחורים, אלא בגלל שאני יודע בוודאות שרוב השוטרים הם לא הרעים שהם מצויירים שהם מאוחר.

הסיפורים שלהם, חייהם והקרבנות שלהם חשובים גם הם.

צילומים: לאה קמפבל וסטיבן הילדרת, ג'וניור / פייסבוק

מוּמלָץ: