כישלון בעבודה: בעלי לקח אותי לבית החולים הלא נכון
כישלון בעבודה: בעלי לקח אותי לבית החולים הלא נכון

וִידֵאוֹ: כישלון בעבודה: בעלי לקח אותי לבית החולים הלא נכון

וִידֵאוֹ: כישלון בעבודה: בעלי לקח אותי לבית החולים הלא נכון
וִידֵאוֹ: עדותה של חנה קופנהגן קלירגקופר 2024, מרץ
Anonim

אהה סיפור הלידה. כשהייתי בהריון לא רציתי לשמוע את סיפור הלידה של אף אחד מכיוון שלמען האמת הייתי נורא מתבאס. אבל עכשיו, כשבני כאן, אני מבין לגמרי מדוע נאלץ לחלוק את סיפור האימה הזה.

אז שב ונשמע בסיפור שלי, ואז אני רוצה לשמוע את סיפור הלידה שלך. ספר לנו בפירוט רב ככל שתרצה בתגובות. באיזו תדירות יוצא לך לספר את סיפור הדבר הכי גרוע שגופך עשה אי פעם? אמהות לעתיד, תתאפקו וזכרו: האזהרה מראש מונחת ושום דבר לא ילך כמתוכנן, אז אל דאגה.

הבן שלי אמור היה להגיע בשעה 07:30 ב -20 ביולי 2015 באמצעות קטע c. הרגשתי טוב לדעת אם הוא מגיע ומתי יום הולדתו יהיה, אבל, כמו שנאמר, אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק.

תיארתי לעצמי שבלילה לפני היום הגדול בעלי ואני נהיה עצבניים ולא נוכל לישון לפני שניגשנו לבית החולים בשעה 5:30 בבוקר, חששתי עד כמה אהיה רעב וצמא מאין לי לאכול או לשתות שמונה שעות לפני הניתוח. הייתי עצבני אבל הרגשתי טוב שיש לי מידה קטנה של שליטה.

קשור: מדוע אני בוחר לעשות חתך C

ביום שלישי בערב, שבוע לפני מדור ה- C המתוכנן, בעלי ואני היינו במיטה וצפינו ב"ההופעה הערב עם ג'ימי פאלון ". עשיתי את אחת מההפסקות התכופות שלי בשירותים כשבעל קרא לעברי, "אוי החבר שלך פול ראד!" הוא יודע כמה אני אוהב את האיש הזעיר ההוא, אז סיימתי לעשות פיפי (כאילו אי פעם תסיים לעשות פיפי כשתהיי תשעה חודשים בהריון, אולי גם את גרה בשירותים).

פול התחיל לספר סיפור על הזבל שלו שנשר מהתחתונים על סט סרט והייתי צריך לעשות פיפי שוב, אבל אני מניח שהסיפור שלו הזיז משהו עמוק בתוכי כי במקום להשתין, המים שלי נשברו. כשהודעתי לבעלי שהמים שלי נשברו, הוא הגיב ב: "אתה בטוח? אתה לא נשמע בטוח."

זה היה הרגע בו הבנתי מדוע נשים כועסות יותר ויותר על בעליהן במהלך הלידה. "כן אני בטוחה! תתקשר לבית החולים!"

הוא התקשר לבית החולים והם אמרו לנו להיכנס עם תזכורת לבוא דרך הכניסה לחדר המיון עקב בנייה. נרשמנו מראש אז ידענו בדיוק איפה הכניסה, היינו כל כך מוכנים! אלא שלא סיימתי לארוז את תיק האשפוז שלי, ולכן התנודדתי עם מגבת בין הרגליים, וצעקתי דברים כמו: "אני צריך את האייפד שלי!" ו"קבל את המטענים הארורים, את כל המטענים!"

האישה ליד השולחן אמרה את הדבר הגרוע ביותר ששמעתי מעולם, "הו מותק, אתה בבית חולים לא נכון, זה ארצות הברית."

כמה מוקדם אתה יכול לגלות את מין התינוק שלך?
כמה מוקדם אתה יכול לגלות את מין התינוק שלך?

כמה מוקדם אתה יכול לגלות את המין של התינוק שלך?

משתלת בוהו
משתלת בוהו

16 משתלות בוהמיות שכל תינוק היה אוהב

כשנסענו לבית החולים, ישבתי בנוחות על שקית אשפה מפלסטיק שבעלי הניח במחשבה על המושב כדי לא להרוס את הריפודים. התחלתי להרגיש קצת התכווצויות, שלימים הבנתי שהם צירים. נאנחתי, נאנחתי ואמרתי לבעלי למהר את ההשפעה. התקרבנו לבית החולים וכניסת החירום נראתה אחרת ממה שזכרתי מההרשמה מראש שלנו.

"זה נראה מוזר, אתה בטוח שזו הכניסה הנכונה?"

"כן אני בטוח! היינו כאן לפני שאתה זוכר?" יצאתי מהרכב ואמרתי לו ללכת למצוא חניה. ניגשתי אל דלפק הקבלה, כשהמגבת בין הרגליים ושמלה ספוגה.

"המים שלי פשוט נשברו ואני חושב שאני בלידה!"

האישה ליד השולחן אמרה את הדבר הגרוע ביותר ששמעתי מעולם, "הו מותק, אתה בבית חולים לא נכון, זה ארצות הברית." זו לא הייתה הפעם הראשונה שרציתי להרוג את בעלי ואני בטוח שזה לא יהיה האחרון, אבל זו בהחלט הייתה הפעם היחידה שחייו היו באמת בסכנה. הביטחון חש את מותו הקרוב, כנראה בגלל שצרחתי אליו מעבר ללובי, "הבאת אותי לבית החולים הלא נכון [נציג] אתה [נציג]! מה [נחקר] לא בסדר איתך? !!"

הם כל הזמן אמרו שעליהם לשאול את הרופא המרדים. הרופא שלי היה בחופשה. הכל פשוט השתבש כל כך.

למרבה המזל, המאבטח היה בעל נוכחות של מוח להכניס אותי לכיסא גלגלים זעיר שמיועד לוותיק מצומצם של מלחמת העולם השנייה והסיע אותי לכניסה הנכונה של בית החולים שלנו, רחוב משם. ככל שההתכווצויות גברו גם רמת הבהלה שלי החלה לעלות בקצב מדאיג. תכננתי חתך ג, לא לידה טבעית.

אף אחד לא היה בטוח אם יצליח לעשות את המקטע כי אני אכלתי ארוחת ערב רק כמה שעות לפני כן. הם כל הזמן אמרו שעליהם לשאול את הרופא המרדים. הרופא שלי היה בחופשה.

הכל פשוט השתבש כל כך.

לא הטעינו את המצלמה ולכן בעלי לא הביא אותה. אחת האחיות שאלה אם אני רוצה לוותר על חתך הבחירה שלי ולנסות לידה בנרתיק. "לא!" אני צרחתי. "אני רוצה את הקטע שלי!" הרופא המרדים סוף סוף עשה את דרכה לחדר והבטיח לנו שנוכל להמשיך כמתוכנן.

קשור: מדוע לא כדאי לך לשתף את סיפורי האימה בהריון

הם גלגלו אותי לחדר הניתוח וניהלו את ההרדמה בעמוד השדרה. אחרי זה יש לי רק את החשבון של בעלי וסרטון אייפון על מה שקרה אחר כך.

התקף פאניקה על השולחן כי הרגשתי שאני לא יכול לנשום כתופעת לוואי של ההרדמה, ובשלב זה הם נתנו לי משהו בגלל החרדה שבאמת הרגיעה אותי והניעו אותי לספר סיפורים על כמה תרד אכלתי בהריון למרות שזה היה "כל כך מגעיל" ולשאול שאלות כמו, "היי דוק, אתם עושים את זה בחדר התורני כמו ב'אנטומיה של גריי '?" כשהם פורסים אותי פתחתי גם התחננתי שיעכבו את חיתוך החוטים כי "קראתי שהוא יהיה יותר חכם בכיתה ד '."

ואז נתתי חבורה של צעקות.

הבן שלי הגיע בלי בעיות זמן קצר אחרי השעה שתיים לפנות בוקר והדבר הבא שאני זוכר זה להתעורר ולרעד כמו עלה, ואז הוא מתכרבל אלי ומניקה בפעם הראשונה.

אני יודע שאנשים מסוימים היו שונאים את החוויה שלי ויש לי כל כך מעט זיכרונות מלידתו האמיתית, אבל לא אני! כמו שאמרתי בסרטון הלידה, "אני אוהב סמים."

הוא כאן והוא בריא ומאושר.

ויש לי סרטון של מילותיי הראשונות אליו. אמרתי, "אתה יודע, מה? אני אוהב אותך." ואחריו, "F &% !, זה כואב." נס הלידה!

עכשיו קוראים יקרים, בואו לשרבט את סיפורי הלידה שלכם בתגובות, הסיפור הכי טוב מקבל חולצה שעליה כתוב "נולדתי וכל מה שקיבלתי זה התינוק העלוב הזה."

מוּמלָץ: