באותה תקופה הפעוט שלי שאל אותי על המוות
באותה תקופה הפעוט שלי שאל אותי על המוות
Anonim

לעתים קרובות מתייחסים לשעות השינה לבתי כשתי תנומות ארוכות, ומכיוון שרוב הערבים בעלי מטפל בסיבוב הראשון של השינה, אני בדרך כלל זה שעומד בשעה שתיים או שלוש לפנות בוקר, ומנסה לשדל את הילדה שלנו בחזרה לישון.

לילה אחד זמן לא רב לפני יום ההולדת השלישי של בתנו, מצאתי את עצמי בתפקיד לסיבוב שני. זה לא היה רלוונטי מבחינתה שתוך ארבע שעות בלבד היינו צריכים להיות ערים כדי להתחיל להתכונן לגיל הרך, או שעדיין לא הגשתי כי נשארתי ער מאוחר לסיים לעבוד. היא התנועעה לידי במיטתה, מנסה למצוא איפה להכניס את אנרגיית הלילה הבלתי נדלית שלה. היא התיישבה עם שאלות ואני שיחקתי יחד:

"מה השם השני שלך?" היא שאלה.

"שרה," עניתי. "אחרי סבתא שלי. מה שמך השני?"

היא היססה לרגע לפני שענתה, "מורין."

"נכון, אחרי אמא שלי." לא יכולתי לדעת אם היא כיוונה את השיחה בכיוון הזה בכוונה, אבל ברגע שהמילה אמא יצאה מפי, היא משכה את ראשי אל חזה, והתחבקה על פניי בכל גופה.

קולה הגיע עמום דרך מחסום זרועותיה. "האם היא נשברה?"

"לא בדיוק," אמרתי. "היא מתה."

קשורים: איום הפצצה של בית הספר שינה את בני

זו לא הפעם הראשונה שהיא שמעה את זה - אמי נפטרה כשהייתי ילדה, ותמיד עניתי על השאלה הזו באמת בכל פעם שבתי ביקשה, אבל לאחרונה הסקרנות שלה בנושא זה גברה.

גבולות פעוטות
גבולות פעוטות

האם גבולות עם פעוטות הם אפילו אפשריים?

ילד יושב על מדרגות עם כוס sippy
ילד יושב על מדרגות עם כוס sippy

צעדים למעבר מבקבוק לכוס מדליקה

הפעוט שלי מילא עבורי את המשך הסיפור, קולה משוקלל באהדת מומחים: "היא חלתה."

בפעם הבאה שהיא ירדה עם הצטננות, דאגתי, האם היא תרגיש מפחדת שהיא עלולה למות? אם היא הייתה רואה אותי מוכה בשפעת, האם הייתה נבהלת?

רציתי להגיד לה כן אבל גם לא. כי נכון, כמובן שהיא אכן חלתה. אבל נכון גם שפעוטות חושבים באופן מוחלט, שהם צריכים להיות מסוגלים להכניס דברים לקופסאות. בפעם הבאה שהיא ירדה עם הצטננות, דאגתי, האם היא תרגיש מפחדת שהיא עלולה למות? אם היא הייתה רואה אותי מוכה בשפעת, האם הייתה נבהלת? מעולם לא רציתי לפגוע בה בצורה כזו, אבל אני גם לא מסכים שאנחנו משמידים את חפותו של ילד על ידי הצגת גלוי במציאות בדרכים המתאימות לגיל.

"היא עשתה זאת," אמרתי לה. "סוג גדול של חולים." הזכרתי לה שוב על סרטן ואיך זה שונה מסוג החולים שבדרך כלל חלים בבית.

מקורות כיצד לדון על מוות וגסיסה עם ילדים צעירים, כמו Hospicenet.org, מפרטים:

"ילדים בגיל הרך לא יכולים להבדיל בין מחלה זמנית לקטלנית, ומחלות קלות עשויות להתחיל לגרום להם דאגה מיותרת. כשמדברים עם ילד על מישהו שמת כתוצאה ממחלה, זה עשוי להיות מועיל להסביר שרק מחלה קשה מאוד. עלול לגרום למוות, ולמרות שכולנו חולים לפעמים, בדרך כלל אנו משתפרים שוב."

נראה שהבת שלי הבינה את ההבחנה שקיוויתי לעשות. "קיבלת אמא טרייה?" היא שאלה.

בקולה היה קצת תקווה, אור שלא עמדתי להחשיך. שבועות קודם לכן, בתשובה לכלום, היא מצאה אותי בחדר השינה שלי והציעה להיות "אמא בונוסית" שלי, אז ידעתי כבר שהיא מודעת, לפחות ברמה מסוימת, לתשובה לשאלה זו.

ניענעתי את ראשי לכותנה של שמיכתה. "לא עשיתי."

בחוברת שלהם, "לעזור לילדים להתמודד עם המוות", מציע מרכז הדאגי בפורטלנד, אורגון: "חשוב להבין שילדים צעירים צריכים להיכלל בתהליך כאשר בן משפחה מת או מת," וציין כי " ילדים זקוקים להסברים ברורים וכנים על מוות … אף על פי שילדים צעירים בדרך כלל לא מבינים את סופיות המוות, הם יכולים ללמוד לאורך זמן מה זה אומר."

קשורים: אז הילד שלי שאל, 'סקס יכול להיות כיף?'

ובכל זאת, האמפתיה הבהירה של בתי גילתה במלוא עוצמתה. "אתה משתולל?"

חייכתי לחולצת הפיג'מה שלה. "אני מסתדר."

אבל עדיין, היא לחצה. "קצת מבולבל?"

לחצתי את זרועה בעדינות. "קצת, אבל זה עוזר לי להרגיש טוב יותר שאזכה להיות אמא בשבילך." וזאת האמת - אין צורך בציפוי סוכר.

צילום: קירסטן קלודפלטר

מוּמלָץ: