מה הצעדה המיועדת לי
מה הצעדה המיועדת לי

וִידֵאוֹ: מה הצעדה המיועדת לי

וִידֵאוֹ: מה הצעדה המיועדת לי
וִידֵאוֹ: The GATE - אצא לי השוקה" - שיר חדש ביציע" 2024, מרץ
Anonim

זכויות נשים חשובות ואני רוצה שהבנים שלי לא רק יראו, אלא יחוו נשים חזקות שמשתמשות בקולם כדי להילחם בעוול. כמו רבים, מחזור הבחירות הזה עורר אצלי רגשות מסוימים: כעס, עצב והעצמה. אני מתגאה מאוד בידיעה שגידול גברים צעירים לכבד נשים אינו רק הכרח אלא צריך להיות הנורמה.

השתפכותן של נשים המתאגדות לצעדה ומחאה גרמה לי להיות כל כך גאה להיות אישה, ובכל זאת, איכשהו, התחושה מרירה. התחלתי להרהר בשאלה זו: מדוע נדרשו הבחירות הספציפיות הללו כדי לייצר רמה זו של סולידריות?

האם אינספור הפשעים נגד אנשים צבעוניים משנה שעברה בלבד לא היו צריכים לגרום למתקפה דומה של דאגה המוכחת כעת? למען האמת, אנשים רבים בצבע היו בזעם עד עכשיו. רבים מאיתנו כבר פחדו. ג'יימס בולדווין אמר את זה הכי טוב, "להיות שחור ומודע באמריקה זה להיות בזעם מתמיד." צעדת הנשים, אם כי היא נחוצה, מרגישה מרירה כי היא מהדהדת אמת חברתית עצובה שחיי שחורים חשובים רק כאשר חיים לבנים כן. וזה מצער.

בבוקר שאחרי הבחירות הייתי במכונית שלי, וראיתי שתי נשים לבנות מתחבקות, מנחמות זו את זו. הבנתי שהם דנים בתוצאות הבחירות. היו להם דמעות בעיניים. הם התאבלו … שבורי לב.

תקוותי היא שתשוקה זו לשינוי … לא תסתיים בצעדת הנשים, וכי כעסנו - בין אם נרכש לאחרונה ובין אם נוכל לזכור - יצית תשוקה ומעבר מוחשי לדורות הבאים.

אם אני צריך להיות כנה, לראות את הנשים האלה מתאבלות בזה בגלוי, עצב אותי. העציב אותי להבין שלא הייתי עד לרמה כזו של צער על הזוועות שהתרחשו במהלך הריגתם של גברים ונשים צבעוניות לא חמושים בשנים האחרונות. היה נחמד לראות את אותן נשים לבנות מחבקות ומנחמות זו את זו בעקבות מעשי הרצח של סנדרה בלנד או קורין רווחים. אנשים צבעוניים אמרו שלמדינה הזו יש עבודה לעשות, ונראה שעד כה, בכי שלנו לא נשמע לכאורה. אמרתי את זה בעבר, טראמפ לא קרה בן לילה. למרות שתוצאות הבחירות הללו עשויות להוות זעזוע לרבים, זה בהחלט לא עבור רוב אנשי הצבע. זה לא כל כך מפתיע שהמדינה הזו עדיין לא החלימה מעברה הגזעני. למען האמת, כאשר נשים לבנות ניגשות אלי בהלם, תוהה כיצד טראמפ הוא כעת הנשיא הנבחר שלנו, התגובה הראשונית שלי: "באותה צורה ששוטר יכול לרצוח ילד שחור בן 12 ולא לראות תקופת מאסר."

תמונה
תמונה

אז, נשים לבנות יקרות, ברוך הבא למסיבה. לפני כמה חודשים בני הצעיר ואני יצאנו מהמכולת, והאישה הלבנה הזו ניגשה אלינו והחלה לספר לנו כמה היא פשוט אוהבת "אותנו". איך היא פשוט אהבה את העור שלנו וכו 'וכו'. לאחר מכן נכנסה למונולוג זה על "דיכוי" וכיצד גברים שחורים צריכים להילחם במדכא. זה היה ממש מוחץ. אחרי כמה דקות שהיא חינכה אותי למצב העם שלי, היא נפרדה ממני, ואני נשארתי עמוסה ומותשת. כאן רק ניסיתי להיות ילדה שחורה חסרת דאגות, קונה כרוב, ופתאום הופצצתי על ידי האופי הקנאי הזה והצורך שלה לחנך אותי. מה הבעיה שלי בגישה שלה? היו לי כמה.

למה להטיף למקהלה? אני מקווה, שאותו נאום שהיא כל כך נזקקה לנאום בחניון Whole Foods, ידהד לבני משפחתה או לחברים שאולי באמת יצטרכו לשמוע את זה. לדבר עם אנשים צבעוניים על אימת הבחירות האלה זה די חסר טעם ומשמש כשינוי אמיתי. אם אתה לא מוכן או מוכן לנהל את השיחות הקשות האלה עם בני המשפחה והחברים שהצביעו לטראמפ, אנא חסוך ממני את ההופעה שלך. אם אינך מוכן להשתמש בזכותך או בכל פלטפורמה כלשהי שתצטרך לעסוק בשיחות קשות אלה, הזכות והפלטפורמה שלך חסרות ערך. אני בטוח שהאישה שעצרה אותי בחניון המכולת התכוונה לטוב. עם זאת, השיחה הזו לא הייתה בשבילי.

לבסוף, משוגע ככל שדונלד ג'יי טראמפ הוא הנשיא ה -45 שלנו כיום, אני מקווה שהוא יציין עידן חדש של מודעות לזולת. הצעיף נשלף לרבים. תקוותי היא שזה יביא לאהבה אחד לשני שמעולם לא הוצגה שנים קודם לכן.

תמונה
תמונה

תקוותי היא שנתחיל לדאוג באמת אחד לשני, שנבכה עם אלה שבוכים ונבכה באמת עם האבלים, גם כשזה לא משפיע עלינו באופן אישי. תקוותי היא שנאזין ונמחה ונצעד עם אלה שאולי לא חולקים את אותו העור, בידיעה שאם זה כואב, בסופו של דבר הוא יזלזל ויפגע בכולנו.

הצעדה הכרחית. שינוי גדול קרה בגלל שאנשים צעדו. תקוותי היא שתשוקה זו לשינוי ומודעות לאחרים לא תסתיים בצעדת הנשים, וכעסנו - בין אם נרכש ונישא כל עוד אנו זוכרים - לא יישרף אלא יצית תשוקה ומעבר מוחשי. לדורות הבאים.

זה נכון - הזעם, הכעס והתשוקה לשינוי שרבים חשים היום פשוט מהדהדים את מה שאנשים צבעוניים הרגישו לאורך כל הדרך. למדינה הזו יש עבודה רבה לעשות. אולי הצעדה היא תחילתה של אותה עבודה.

זה פורסם לראשונה בבלוג של ברנדי, Not So Private Parts.

צילום: ניקול גרייסן צילום.

מוּמלָץ: