תוכן עניינים:

דוקטור מדבר על הפחד שאמהות שחורות נושאות איתן מדי יום
דוקטור מדבר על הפחד שאמהות שחורות נושאות איתן מדי יום

וִידֵאוֹ: דוקטור מדבר על הפחד שאמהות שחורות נושאות איתן מדי יום

וִידֵאוֹ: דוקטור מדבר על הפחד שאמהות שחורות נושאות איתן מדי יום
וִידֵאוֹ: ד"ר טובי בראונינג / פחד פחד פחד 2024, מרץ
Anonim

זה לא סוד שהלבבות האמריקאים כבדים כרגע. אך אולי לבם של איש אינו כבד כמו אלה של אמהות שחורות, הנושאות בנטל הנוסף של חשש לחייהם של ילדיהן השחורים. בתגובה למותם האחרון של ג'ורג 'פלויד, ברונה טיילור ואחמוד ארברי, הרופאה והאם ניקול אדוארדס בדרום קרוליינה, פנתה ביום שני לפייסבוק כדי לשפוך את לבה - בשם "אמות מקסטופינס" בכל מקום.

"אנחנו מומות מקסטופין," מתחילה אדוארדס את ההודעה שלה

היא מתכוונת כמובן לתוכנית הילדים הפופולרית של דיסני, דוק מקסטופינס, בה הדמות הראשית היא בתה של רופאה שחורה.

"אנחנו קולקטיב של כמעט 1, 200 רופאות צבע," ממשיך אדוארדס. "אנחנו כמעט 1, 200 רופאות צבעוניות שהן, גם … אמהות."

כחלק מאותו קולקטיב קטן, היא מכירה את המאבקים הרגשיים שלהם

אלה שאולי לא נראה כחולים שלהם.

"מדי יום אנו עוזבים את בתנו ונוטים למוחות, גופים ונשמות לרפא אותם ולהיטיב אותם ללא קשר לצבע", היא ממשיכה.

בכך הם צופים בכל יום בכותרות המופיעות בחדרי המיון שלהם.

"עם חיוך, אנו מבצעים גופנים על נערים עם גרירה שנראים כמו דילן גג, ואז חוזרים הביתה ומתכווצים מפחד כשהילדים הקטנים והמתוקים שלנו מחייכים עם הפער הקטן הזה בחזית כמו אחמוד ארברי," היא כותבת. "בעליזות, הגדרנו את העצמות השבורות של גברים עם התזה של שיער אפור כמו דרק שובין ואז עצר את נשימנו בדאגה כשבעלינו עומדים גבוה בחליפות שחורות מטופשות ועוזבים את בתים כמו ג'ורג 'פלויד."

"אנחנו מחזיקים את הידיים ומספקים תינוקות של נשים צעירות יקרות כמו איימי קופר ואז מזהירים את בנינו לעולם לא לעזוב את הבית לבד ותמיד יהיו להם עדות כאשר מדברים עם נשים מוזרות שלא נראות כמונו, אחיותיהן או סבתותיהן," היא ממשיכה. "בחרדה אנו מלמדים את ילדינו המתולתלים שאם הנשים האלה מפעילות אזעקה כדי להשאיר את הידיים למעלה, את העיניים למטה ואת הקולות הנמוכים כאשר הם מדברים עם אלה הם עשויים לזמן."

אבל מותו של ג'ורג 'פלויד עורר משהו בכל אחת מהאמהות הללו

בדיוק כמו שקרה עם כולנו.

"במשך 8 דקות ו -46 שניות ראינו, אבל יותר מכל שמענו", כותב אדוארדס, על הרגעים האחרונים של פלויד, שהגיעו כשקצין משטרה במיניאפוליס כרע על צווארו וכביכול חנק אותו. "שמענו 114 מילים. שתיים שניקבו את נפשנו."

"שתי קריאות על 'אמא'", ממשיך אדוארדס בהתייחס לאופן בו פלויד נשמע קורא לאמו לפני שאיבד את הכרתו.

שתי המלים האלה היו אותן מילים שפגעו בכל אמא בדיוק בליבה. אבל עבור אמהות כמו אדוארדס, זה הכה עוד יותר.

"שמענו את הבנים שלנו. שמענו את הבנות שלנו", היא כותבת. "שמענו, באותו הרגע, שלא משנה כמה חיים נציל, יש כל כך הרבה אחרים שמוכנים לקחת את החיים שעשינו."

"תבטיח לנו אמריקה", היא ממשיכה

"הבטחנו לדאוג לילדים שלך. הבטח לנו שנעשה טוב יותר על ידי ילדינו. הרשה לנו לנשום."

הפוסט של אדוארדס שותף מאות פעמים

וזה ברור לגמרי מהתגובות שהיא הגיעה לאותה קהל שרצתה: אמהות לבנות - שאולי אינן חיות עם אותם פחדים, אך בהחלט יכולות להזדהות איתן.

"אני מקווה שלא אכפת לך שהאמא / דודה הלבנה הזו תשתף את זה", כתב משתמש פייסבוק אחד. "דבריך עוצמתיים, הם פוגעים בלב, צריכים להישמע."

"תודה שהגדרת מילים את הפחד הבלתי מתקבל על הדעת שכל אמא צריכה להבין", הגיב אחר.

"אני מקשיבה, ואני שומעת אותך", שיתפה אם אחרת. "אני דואג שגם ילדי ישמעו אותך. ויש לך את ההבטחה שלי לעשות טוב יותר, ולעבוד קשה יותר, יחד, לקראת הפיתרון. עוול לכל דבר הוא עוול לכולם."

אבל אולי התגובות המרגשות מכולם היו אלה של עשרות אימהות אחרות, שהשיבו בפשטות בשתי מילים: "אני מבטיחה."

מוּמלָץ: