תוכן עניינים:

אמא חדשה יקרה: זה בסדר לשנוא את שלב הרך הנולד
אמא חדשה יקרה: זה בסדר לשנוא את שלב הרך הנולד

וִידֵאוֹ: אמא חדשה יקרה: זה בסדר לשנוא את שלב הרך הנולד

וִידֵאוֹ: אמא חדשה יקרה: זה בסדר לשנוא את שלב הרך הנולד
וִידֵאוֹ: למה לעזוב את אמא? 2024, מרץ
Anonim

כששינה נדבקת לעיניי, העברתי את רגלי מעבר לדופן המיטה. הבטתי בשעון בטלפון וחייכתי. 05:36 לאחר חודשים של צצה בשעה 3:30, 4 בבוקר, ההשכמה הזו הרגישה כאילו ישנתי עד הצהריים. דחפתי את הדלת לחדר הבן שלי והוא העיף את פניו מהאור. עם זאת, זעקותיו נפסקו מיד והוא הבזיק לי חיוך בן 6 שיניים. הוא קראר, "אמא! אמא! אמא!"

כשהרמתי אותו, נישקתי את ראשו ואיחלתי לו בוקר טוב. אחרי שהתכרבלתי, הכנסתי אותו לכיסא הגבוה שלו ונתתי לו להאכיל לעצמו בננות. וכשצפיתי בו מצחקק כשהוא מעיף את הפרי בין אצבעותיו, לא יכולתי שלא לחשוב: "זה. בגלל זה הפכתי לאמא."

בהתחלה

לא תמיד זה חלק. אם היית אומר לי לפני 15 חודשים שאהיה מאושר כשאקם לפני השמש כדי להאכיל בננות לרודן פעוט זעיר (אם כי חמוד), הייתי צוחק לך. מכיוון שמהרגע שהבאתי את בני הביתה לשעה שבה הוא הכה שישה חודשים, נשמע בקול מוחי קול מנדנד שלחש לנשום, "עשית טעות."

זה לא שהתחרטתי על תינוק - יותר כי הרגשתי כל כך לא מסוגל לטפל בו. הילד שלי בכה ללא הרף והפעמים היחידות שהוא לא בכה הוא ישב בזרועותיי ואילץ אותי להיות נעול על הכיסא בצורה הגרועה ביותר. כל הזמן התנדנדתי ופסעתי, רץ אחר רשימת ביקורת מילולית של מחלות אפשריות לפתור, וניסיתי למצוא לפחות שלוש דרכים לפתור אותן.

ברגע שהצלחנו לצאת מהבית, התענגתי על קשר עם מבוגרים אחרים. אבל השמחה שלי תדעך במהירות, כי אם פעם הייתי עונה בכנות על מה שלומי (גם לא טוב) התגובה הייתה תמיד בנוסח: "שלב הרך הנולד הוא הזמן הכי טוב והכי קל. רק רגע, זה רק נהיה גרוע מכאן. הוקירו הפעם."

רע יותר?! חשבתי. איך זה יכול להחמיר? אני לא ישן, לא אוכל או מתקלח. הוא כל הזמן לא מרוצה ואני לא יודע מה לעשות בקשר לזה. וזה הולך להחמיר?

ממש שנאתי את שלב הילודים, אז לשמוע שזה הולך להיות "יותר גרוע" זה היה מספיק כדי לשבור אותי. זה יהיה מספיק כדי לשבור כל אם טרייה.

האמת

אבל, אמא הטרייה היקרה ביותר, אני אתן לך להיכנס לסוד: זה לא מחמיר. זה משתפר, ומשתפר, ומשתפר. ובדיוק כשאתה חושב שאתה לא יכול יותר, זה עוד יותר טוב.

הורות אמא ביישנית
הורות אמא ביישנית

7 דברים שרק אמהות ביישניות יודעות על הורות

כוס הווסת של דיווה
כוס הווסת של דיווה

אני לגמרי אובססיבי לגביע הדיווה שלי

מכיוון שברגע שהילד שלך יגדל מהחידוש הזה, הם מתחילים להסתגל. הם מתחילים לסמוך על העולם סביבם ואתה מתחיל להיות מסוגל ללכת לרגע. אתה מתחיל לקבל חיוכים וקו. אתה מתחיל להתכרבל בכוונה וחווה צחוקים ראשונים. אני לא אומר שאין שלוחות ושפל. יש - הרבה כאלה. אך עם חלוף הזמן אתה מתחיל למצוא את עמדתך. אתה מפתח חריצים ושגרה. אתה מתחיל להבין את התינוק שלך.

זה משתפר.

מחשבה אחרונה

Image
Image

אמא, בקיצור, את לא מפלצת ששונאת את החלק הזה במסע שלך לאימהות. זה קשה להפליא. מבודד להפליא. יהיו לך רגעים יפים, בטח, אבל שלב הרך הנולד הוא לא תחילת הסוף כמו שכולם היו מאמינים לך. זו רק ההתחלה.

אינך עומד בדרישות ליהנות מכך, ובשום פנים ואופן לא מצפה שתאהב כל רגע. מותר לך להרגיש רגשות. מותר לך להיות מתוסכל ועצוב וכועס. אמהות היא כאוס יפהפה, אבל האמת היא שבאמת יש לך את זה. והפעמים שאתה לא … רק יודע שלכולם היו את הרגעים האלה ואתה לא חלש להושיט יד במהלכן.

המשאלה שלי עבורך היא להחזיק את התקווה והידיעה שהדברים ישתפרו, ושהתקווה שיש לך שווה להחזיק.

אני לא יכול לחכות שתגיע לצד השני כדי שתוכל לקבל גם רגעים מאושרים משלך. כי אני מבטיח, אמא, הרגעים האלה מגיעים.

מוּמלָץ: