תוכן עניינים:

הדבר היחיד שעוצר אותי מלגדל את משפחתי
הדבר היחיד שעוצר אותי מלגדל את משפחתי

וִידֵאוֹ: הדבר היחיד שעוצר אותי מלגדל את משפחתי

וִידֵאוֹ: הדבר היחיד שעוצר אותי מלגדל את משפחתי
וִידֵאוֹ: Москва слезам не верит 1 серия (FullHD, драма, реж. Владимир Меньшов, 1979 г.) 2024, מרץ
Anonim

כשהייתי צעיר יותר, עבודת החלומות שלי הייתה להיות אמא בבית.

תמיד הייתה לי בראש את התמונה הזו איך תראה המשפחה המושלמת שלי - אני ובעלי מגדלים את שלושת ילדינו, שני הבנים והבת. הייתי חוזה את החיים שהיו לנו - את הבית בו היינו גרים, את הפעילויות החוץ-לימודי שילדי היו משתתפים בהם ואת המקומות בהם היינו מטיילים.

פגשתי את בעלי המושלם כששנינו היינו צעירים מאוד והתחתנו כמה חודשים לפני שמלאו לי 21. היינו נרגשים להקים משפחה ביחד, אבל חשבנו שנמתין עד גיל 24 שילדתי את התינוק הראשון שלנו. התוכניות השתנו וגיליתי שאני בהריון בדיוק שלושה חודשים אחרי שקשרנו את הקשר.

הדברים התנהלו כשורה עד שהייתי בהריון של שישה שבועות ומחלת הבוקר שלי התחילה. טוב, לפחות מה שחשבתי שהוא בחילות בוקר.

הבחילות וההקאות מהר מאוד יצאו משליטה

זרקתי יותר מ -20 פעמים ביום - והתייבשתי ללא הרף - ברוב הימים. לא יכולתי לשמור על אוכל או מים. התחלתי להיות תופעות לוואי פיזיות מכך שהייתי כל כך חולה: ירדתי במשקל, העיניים והראש כואבים לי כל הזמן מזריקה, השפתיים שלי כל כך סדוקות והפה שלי היה כל כך יבש מהתייבשות, והרגשתי כל כך מותש וסחרחורת כל בפעם בה נשארתי על הספה כל היום ורק קמתי לגרור את עצמי לשירותים.

המחלה הייתה מתישה, והתברר מאוד שמה שאני מתמודד איתו איננו בחילות בוקר רגילות - זו היפרזיס הריון. סוף סוף הצלחתי ללכת לרופאים וקיבלו לי תרופות כדי להקל על ההקאות, אבל הבחילה עדיין הייתה שם, והיא נמשכה עד למסירה.

לאחר שילדתי את בתי התחלנו לדבר על עתיד משפחתנו

לא רציתי להיות שוב בהריון, אבל לא יכולתי לשאת את המחשבה שלא יהיו לי עוד ילדים ביולוגיים. וההיפרזיס ההריון היה כל כך מלחיץ על כל המשפחה ולכן בעלי מאוד היסס ממני לעבור גם הריון נוסף.

למרות החששות שלנו, ידענו שאנחנו רוצים לפחות ללדת עוד תינוק אחד. אז כמה חודשים לפני שבתנו מלאו שנתיים, החלטנו לנסות להיכנס שוב להריון. חשבנו אם אתחיל את התרופות מיד, שזה לא ייקלק כמו שהיה בפעם הראשונה.

כמה חודשים אחרי שהתחלנו לנסות את התינוק מספר שתיים, גיליתי שאני בהריון. ושוב, כשהגעתי לשישה שבועות, התחילה הבחילה. עליתי על תרופות מיד אבל הפעם, התרופות לא פעלו בפני עצמה ולכן הייתי צריך להוסיף עוד אחת. ההריון הזה היה דומה מאוד לראשון שלי מכיוון שעדיין הייתי תקוע על הספה מרוב הבחילות, אבל גרוע מכיוון שהיה לי פעוט גם לטפל בו.

לאחר שבני נולד הגענו למסקנה שלא כדאי לעבור הריון נוסף, כך שלא יהיו לנו עוד ילדים ביולוגיים.

אני לא רוצה להיות כל כך חולה שוב

זה היה כל כך קשה לגוף שלי לעבור את שני ההריונות שלי ויש לי כמה תופעות לוואי שעכשיו אני דואג שהם דברים קבועים שאצטרך להתמודד איתם. מבחינה נפשית, גם ההריונות היו קשים עלי: הם גרמו לי להרגיש כל כך מדוכא, בודד וחסר אונים - ואני לעולם לא רוצה להרגיש ככה לעולם.

אני גם לא רוצה להכניס שוב את בעלי והילדים דרך הלחץ הזה. כל כך קשה להם לראות אותי חולה וזה מקשה עוד יותר שאני לא יכול לעשות הרבה מאוד כשאני תקוע על הספה כל היום והלילה. הרגשתי כל כך רע שבעלי צריך לעבוד כל היום, ואז לחזור הביתה ולטפל בי ובבת שלי, כל זאת תוך כדי שעשיתי את רוב עבודות הבית. זה השאיר אותו סחוט אבל הוא הרגיש שהוא לא יכול להגיד לי כי הוא לא רוצה שארגיש גרוע יותר.

גם ההריון הקשה שלי פגע בבת שלי

כבר לא הייתי מסוגל להוציא אותה באמת, אז היינו בבית רוב הזמן. באמת התאמצתי להיות האמא הכי טובה שיכולתי להיות בזמן שהייתי בהריון. ההשלמה עם זה לא הייתה קלה, אבל זה משהו שהולך ונהיה קל יותר מדי יום.

ניסינו למצוא את היתרונות בכך שיש לנו שני ילדים כדי לעזור להחלטה שלנו להיות קלה יותר. שקלנו גם לאמץ או לטפח בעתיד אם אנו חשים שאנו רוצים להביא ילד נוסף למשפחה שלנו.

אני לא יודע בדיוק מה צופן העתיד, אבל אני יודע שבזכות hyperemesis gravidarum, לעולם לא אהיה בהריון.

מוּמלָץ: